צ'ורטקוב  
לזכר יהודי צ'ורטקוב שנספו בשואה
 		  
בחזרה לדף הבית    

שניטליך   אלינג   גירש   אילן יוחסין
גבעון   סלומון    פלס  אמסלם    בלינדמן   מן   אלרואי   גלבוע

תמונות   מכתבים   מסמכים   יומן מסע   אילן יוחסין   לזכרם
 

מכתבים

מכתב לאמא- כתבה רינה גבעון צ'ורטקוב, אוקראינה  2008

לאמא שלי, פרומה אלרואי לבית שניטליך.
אמא שלי, לפני שבועיים מלאו 44 שנים שאת אינך איתי והיום אני סוגרת  איזה מעגל קטן  של חובה וגעגועים אליך.
אמא לא היית מאמינה אם היית רואה אותי עולה לאוטובוס שעליו כתוב כנס צ'ורטקוב.
אני זוכרת שהיית נוסעת למפגשים של בני העיירה ומה היה שם לא סיפרת, אבל עכשיו אני יודעת לשם מה נסעת למפגשים אלו. והיום אני ממשיכה אותך יחד עם הדור השני.
שנים אני חולמת על העיירה שבה נולדת. אולי רק בגלל שעזבת אותי בגיל צעיר לא סיפרת לנו, הבנות כמעט כלום. קצת על הנהרות, על סבא- אביך, שהיה עובד בכריתת יערות. על משחקים ברחוב עם חברות, על טיולים ליער. ואני רציתי לדעת איפה נולד הצחוק והחוזק להתחיל הכול מחדש בארץ לא נודעת. לכן, אצלי צ'ורטקוב לא בא ממקום של שואה וצער.
רק לאחר שהחלטתי להצטרף למסע זה ערכתי מסע חיפושים וראיונות ולמדתי שגם משפחתנו לא חפה מאימי השואה.
באת לארץ לבנות ולהבנות והשארת הכול מאחור. כולך עדינות שמחה וטוב.
איך יכולת לנצור בלב את אלו שנספו, בלי לשתף. את אחיך אברהם אשתו אנדזה וילדתם ציפורה בת ה-6 שנטבחו. את אחותך רוזה בת ה-עשרים שנרצחה באושוויץ. את אנז'ה , אשת אחיך וולצ'ה ובתם הקטנה. את סבא חייקל וסבתא שטירל לבית אברמוביץ, מצד אבא שלי שאותם רצחו האוקראינים בליטא.
אלו בני המשפחה שהצלחתי למצוא את שמותיהם ואולי היו עוד שלא נדע כבר לעולם.
לכבודם אדליק נר זיכרון ואשים דגל ישראל.
רק על אחיך וולצ'ה זאב שעלה לארץ אחרי השואה סיפרת, וגם לא הרבה. האם רק החיים ליוו אותך?
האם את יודעת כמה אנחנו מדברים עליך?
אנשי השו שו אנחנו אומרים.
רק כשהנכדים עשו עבודת שורשים אבא סיפר על העיירה שלו בליטא, ועליך כמעט ואין לנו מידע.
ולך יש כבר דור שלישי ורביעי, שנוסע למחנות ההשמדה לזכור לבכות ולהזכיר.
רביד וסתיו הנכדות של בתך ציפקה, אלון בני במדי טייס של חיל האוויר הישראלי שבהתרגשות גדולה הדליק נר זיכרון בטרבלינקה ליד האבן של קהילת צ'ורטקוב וגם שחר נכדתי - כולם המשך השושלת שלא הכרת.

אני פה לכבודך בשם כל המשפחה.
אני, שהגורל הפגיש אותי עם קבוצה של הדור השני, באתי עם דני לראות איפה נולדת. אולי אסגור כאן את מעגל הגעגועים אליך, אולי.
עכשיו אדע יותר ואספר כל שאזכור למשפחה בארץ.
אני שמחה שנתנה לי ההזדמנות לחיות אותך ולו לכמה ימים. בפעם הבאה שאהיה בבית הקברות במושב שהקמת בעמק אספר לך על ביקורי בצ'ורטקוב.
אוהבת אותך ולעולם לא אשכחך-
אמא שלי פרומה לבית שניטליך.

כתבה: רינה גבעון, צ'ורטקוב, אוקראינה.    2008

 

בחזרה לדף הבית